דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם חוזרים הביתה אחרי יום עבודה עמוס. במשך שעות ניהלתם עובדים, קיבלתם החלטות, התמודדתם עם לחצים, פתרתם בעיות וניסיתם לקדם משימות. אתם פותחים את דלת הבית, מניחים את התיק, אבל האם באמת השארתם את העבודה מאחור?
לעיתים קרובות התשובה היא לא.
זהו אחד האתגרים המרכזיים של איזון בין עבודה לבית: לא רק חלוקת הזמן בין שתי המערכות, אלא גם היכולת לעבור ביניהן מבחינה רגשית, מחשבתית והתנהגותית.
המנהל שהיה צריך לקבל החלטות במהירות ממשיך לצפות לתשובות מהירות גם מבני משפחתו. העובדת שנדרשה להקשיב כל היום לבעיות של אחרים מגלה שבבית כבר אין לה סבלנות להקשיב. ומנגד, אדם שיצא מהבית אחרי ויכוח משפחתי עלול להגיע לעבודה כשהוא פחות קשוב, פחות סבלני ופחות פנוי לשיתוף פעולה.
אנחנו רגילים להתייחס לבית ולעבודה כשתי מערכות נפרדות. בפועל, האדם שפועל בשתיהן הוא אותו אדם, והדפוסים שהוא מפתח במערכת אחת עשויים ללוות אותו גם אל האחרת.
השאלה החשובה אינה רק כיצד מאזנים בין העבודה לבית, אלא כיצד מנהלים את המעבר ביניהם כך שיחסי הגומלין במערכת אחת לא יפגעו באחרת, ואולי אף יתרמו לה.
איזון בין עבודה לבית הוא לא רק שאלה של זמן
כשמדברים על איזון בין עבודה לבית, הדיון מתמקד בדרך כלל במספר שעות העבודה, בזמינות לטלפונים ולהודעות, בחלוקת הזמן בין הקריירה למשפחה ובאפשרות לעבוד מהבית.
אלה נושאים חשובים, אבל לדעתי הם אינם מספרים את הסיפור כולו.
אפשר לסיים את יום העבודה בשעה סבירה ולהיות בבית מבחינה פיזית, אך להמשיך להיות עסוקים במחשבות על ישיבת ההנהלה, על לקוח שלא היה מרוצה או על החלטה שצריך לקבל מחר.
אפשר גם להימצא במקום העבודה, אך להיות מוטרדים מבעיה משפחתית שמקשה על הריכוז ועל התקשורת עם עמיתים.
במילים אחרות, הגבול הפיזי בין הבית לעבודה אינו בהכרח הגבול הרגשי, המחשבתי או ההתנהגותי ביניהם.
כאן נכנסת לתמונה תפיסת הסינרגיה, שבמרכזה עומדת ההבנה שאיכות התפקוד שלנו אינה תלויה רק ביכולות האישיות, אלא גם באיכות יחסי הגומלין שאנחנו יוצרים עם הסובבים אותנו.
מה הקשר בין גבולות לבין המעבר מהעבודה לבית?
במסגרת עבודתי בפיתוח תפיסת הסינרגיה הארגונית, אני עוסק בקשר שבין שונות, גבולות ותקשורת לבין איכות יחסי הגומלין בין אנשים.
בתפיסת הסינרגיה אני מבחין בין שלושה סוגים של גבולות: גבולות נוקשים, גבולות מטושטשים וגבולות גמישים.
ההבחנה הזאת פותחה לצורך הבנת יחסי הגומלין בארגונים, אך היא יכולה לסייע לנו לחשוב גם על המעברים בין הבית לעבודה.
גבולות נוקשים: כשהמערכות אינן מאפשרות גמישות
גבול נוקשה מתקיים כאשר אנחנו מתקשים להתאים את עצמנו לצרכים המשתנים של המערכת האחרת.
למשל, מנהל שמאמין שבשעות העבודה אין מקום להתייחס לצרכים משפחתיים, גם כאשר מתעורר צורך אמיתי. או אדם שמסרב באופן מוחלט להתייחס לנושא מקצועי דחוף לאחר שסיים את יום העבודה, גם במצב חריג שבו נדרשת מעורבותו.
לגבולות ברורים יש חשיבות רבה. הם מאפשרים לנו לשמור על סדרי עדיפויות, אחריות וזהות. הבעיה מתחילה כשהגבולות הופכים לנוקשים עד כדי כך שהם אינם מאפשרים לנו להפעיל שיקול דעת.
גבולות מטושטשים: כשהעבודה והבית מתערבבים
המצב ההפוך מתרחש כאשר הגבולות אינם ברורים.
אדם שיושב בארוחת ערב משפחתית וממשיך לענות להודעות עבודה. מנהלת שנמצאת בפגישה חשובה אך נדרשת שוב ושוב לטפל בעניינים אישיים שאפשר היה להסדיר מראש. עובד שאינו יודע מתי מצופה ממנו להיות זמין ומתי מותר לו להתנתק.
במצבים כאלה, לא תמיד ברור לאיזו מערכת אנחנו מחויבים ברגע נתון ומה מצופה מאיתנו.
טשטוש הגבולות עלול ליצור תסכול, חוסר בהירות וקונפליקטים. בני המשפחה מרגישים שהעבודה תמיד קודמת להם, ואילו במקום העבודה עלולה להיווצר תחושה שהעובד אינו פנוי דיו למשימותיו.
גבולות גמישים: לדעת מתי לפתוח ומתי לסגור
האפשרות השלישית, והמועדפת במקרים רבים, היא יצירת גבולות גמישים.
גבול גמיש אינו גבול שאינו קיים. להפך. הוא גבול ברור, מוסכם ומובן, המאפשר התאמות בהתאם לצורך.
מנהל יכול להגדיר שעות שבהן אינו זמין לעבודה, אך להסכים מראש עם הצוות באילו מקרים חריגים נכון לפנות אליו. בני זוג יכולים להסכים על חלוקת האחריות בבית, אך לשנות אותה באופן זמני כאשר אחד מהם מתמודד עם תקופה מקצועית עמוסה.
הסינרגיה אינה נוצרת מביטול הגבולות, אלא מהיכולת לנהל אותם כך שכל אחד מהצדדים יוכל להביא את יכולותיו ולמלא את תפקידו, תוך התחשבות בצרכים של האחר.
אנחנו מחליפים תפקידים, אבל לא תמיד מחליפים דפוסי התנהגות
אחד האתגרים המעניינים במעבר בין הבית לעבודה הוא המעבר בין תפקידים שונים.
בעבודה אדם עשוי להיות מנהל, כפיף, עמית, איש מקצוע או נותן שירות. בבית הוא בן זוג, הורה, ילד להוריו או שותף לניהול המשפחה.
כל אחד מהתפקידים האלה מחייב מערכת אחרת של ציפיות, גבולות ותקשורת.
מנהל המורגל לתת הנחיות ולצפות לביצוע עשוי לגלות שבבית אותה דרך פעולה יוצרת התנגדות. עובד המורגל לוותר כדי לשמור על יחסים תקינים עלול להמשיך לוותר גם בבית, עד שהוא מרגיש שצרכיו אינם מקבלים ביטוי.
אין פירוש הדבר שהתנהגות מסוימת היא בהכרח נכונה בעבודה ושגויה בבית. המשמעות היא שדפוס התנהגות המתאים למערכת אחת אינו מתאים בהכרח למערכת אחרת.
בתפיסת הסינרגיה, השונות בין אנשים אינה מכשול שצריך לבטל. היא משאב שיכול לאפשר יצירת ערך משותף, בתנאי שנדע לנהל את הגבולות ואת התקשורת ביניהם.
אותו עיקרון יכול לסייע גם במעבר בין התפקידים השונים שאנחנו ממלאים בחיינו.
איך המעברים בין הבית לעבודה משפיעים על יחסי הגומלין בארגון?
לכאורה, האופן שבו עובד מתנהל בביתו הוא עניין פרטי שאינו קשור לארגון. בפועל, לא ניתן להתעלם מכך שהעובדים והמנהלים מגיעים לעבודה כבני אדם שלמים, עם מערכות יחסים, מחויבויות וצרכים נוספים.
עובד שמתמודד עם עומס משפחתי עשוי להתקשות בתקופה מסוימת לשמור על אותה רמת קשב או זמינות. מנהל שחווה מתח מתמשך עלול להגיב בחוסר סבלנות למצבים שבעבר התמודד איתם אחרת.
מנגד, סביבת עבודה שמאפשרת תקשורת פתוחה, הגדרת ציפיות וגמישות מתאימה עשויה להקל על העובדים להתמודד עם המעברים בין המערכות.
אינני מציע שארגון צריך לקחת אחריות על החיים האישיים של עובדיו. אני מציע להכיר בכך שאיכות יחסי הגומלין בארגון מושפעת גם מהאופן שבו אנחנו מגדירים ומנהלים את הגבולות.
כאשר עובד יודע מה מצופה ממנו, מתי עליו להיות זמין, מתי הוא יכול להיעזר באחרים ומהו מרחב שיקול הדעת שלו, קל יותר ליצור שיתוף פעולה המבוסס על אמון ואחריות.
כיצד אפשר ליצור מעבר נכון יותר בין הבית לעבודה?
אני מציע להתבונן על המעברים האלה באמצעות כמה שאלות פשוטות.
1. לזהות את הרגע שבו אנחנו עוברים בין תפקידים
כשאתם מסיימים את יום העבודה, שאלו את עצמכם: איזה תפקיד אני מסיים עכשיו, ולאיזה תפקיד אני נכנס?
לפעמים כמה דקות של הליכה, נסיעה שקטה או התארגנות לפני הכניסה הביתה יכולות לסייע לנו להבחין בין המערכות.
המטרה אינה למחוק את מה שקרה בעבודה, אלא לאפשר לעצמנו להיות פנויים יותר למערכת שאליה אנחנו נכנסים.
2. להגדיר גבולות ולתאם ציפיות
במקום להניח שכולם יודעים מתי אנחנו זמינים, כדאי לדבר על כך במפורש.
מה נחשב למקרה דחוף שמצדיק פנייה מחוץ לשעות העבודה? מתי נדרש זמן משפחתי ללא הפרעות? כיצד מחלקים אחריות בתקופות עמוסות?
כפי שאני מדגיש בעבודתי עם ארגונים, שיפור התקשורת חשוב, אך לעיתים קרובות יש צורך להבהיר תחילה את הגבולות ואת חלוקת האחריות.
3. להקשיב לצרכים של המערכת האחרת
סינרגיה מחייבת הכרה בשונות.
לא כל בני המשפחה זקוקים לאותה רמת קרבה או לאותו סוג של תקשורת. גם בעבודה, לא כל עובד מתמודד עם עומסים ומעברים באותה צורה.
במקום להניח שמה שמתאים לנו מתאים גם לאחרים, כדאי לברר מה חשוב להם ומה הם צריכים.
4. לזהות מתי דפוס התנהגות כבר אינו משרת אותנו
שאלו את עצמכם: האם אני מביא הביתה דפוסי התנהגות שמתאימים לעבודה אך פוגעים ביחסים במשפחה? האם אני מביא לעבודה מתחים או ציפיות שמקורם בבית?
עצם הזיהוי אינו פותר את הבעיה, אבל הוא מאפשר להתחיל לשנות את אופן התגובה שלנו.
5. להפוך את המעבר להזדמנות ללמידה
במקום לראות בבית ובעבודה שתי מערכות שמתחרות על הזמן והאנרגיה שלנו, אפשר לשאול מה אנחנו יכולים ללמוד מכל אחת מהן.
הקשבה, סבלנות, ניהול קונפליקטים, גמישות והיכולת לכבד שונות הן מיומנויות שיכולות לשרת אותנו בשתי המערכות.
השאלה היא האם אנחנו יודעים להתאים אותן להקשר שבו אנחנו פועלים.
לא רק איזון בין עבודה לבית, אלא יחסי גומלין טובים יותר
בעיניי, המטרה אינה להגיע למצב שבו העבודה והבית מחולקים באופן מושלם לשני חלקים נפרדים.
החיים מורכבים יותר. יש תקופות שבהן העבודה דורשת מאיתנו יותר, ויש תקופות שבהן המשפחה זקוקה לנוכחות רבה יותר.
האתגר הוא לאפשר לשתי המערכות להתקיים זו לצד זו, בלי שאחת מהן תפגע באופן מתמשך באחרת.
תפיסת הסינרגיה מלמדת אותנו שיחסי גומלין איכותיים אינם נוצרים מעצמם. הם מחייבים מודעות לשונות, הגדרת גבולות מתאימים ותקשורת המאפשרת הקשבה, הבנה ושיתוף פעולה.
העיקרון הזה נכון בארגונים, והוא עשוי לסייע לנו גם בחיים האישיים.
בפעם הבאה שאתם מסיימים את יום העבודה ונכנסים הביתה, או יוצאים מהבית ומגיעים למקום העבודה, נסו לשאול את עצמכם שאלה אחת:
האם אני רק מחליף מקום, או שאני גם מתאים את הדרך שבה אני יוצר יחסי גומלין עם האנשים שסביבי?
לפעמים השינוי המשמעותי מתחיל בדיוק בשאלה הזאת.
על המחבר: ד"ר רמי בן־ישי, מייסד מרכז סינרגיה ומפתח תפיסת הסינרגיה הארגונית, עוסק בשיפור יחסי גומלין, פיתוח ארגוני ועבודה עם מנהלים וארגונים.

ד"ר רמי בן-ישי יועץ ארגוני בכיר, מומחה בעל שם עולמי לשיפור יחסי גומלין וליצירת סינרגיה בארגונים.
מרצה באוניברסיטאות בארץ ובעולם ובעל ניסיון רב בליווי חברות וארגונים בתהליכי שינוי, הבראה וצמיחה.
חבר בכיר באיפ"א, הארגון הישראלי לפיתוח ארגוני, וב- IODA הארגון העולמי לפיתוח ארגוני.



