השבעת הממשלה החדשה מזכירה לי ציטוט שאני אוהב להשתמש בו של מייקל ג'ורדן:
טלנטים מנצחים משחקים, משחק צוותי ואינטליגנציה מנצחים אליפויות.
ביום ראשון הושבעה ממשלה שרבה בה השונות. כצופה מהצד אני מתפעל מהיכולת של שותפים כל כך שונים, לייצר סינרגיה ביניהם. שאלת המפתח היא האם סינרגיה שנוצרה מחוסר ברירה או מאיום חיצוני – תצליח לשרוד במציאות הפוליטית/ חברתית כלכלית המורכבת שלנו.
בממשלה זו יש הרבה "פעם ראשונה". ואני רוצה להתייחס דווקא לפעם הראשונה שבה ראש המפלגה הגדולה בקואליציה – לא מתמנה להיות ראש הממשלה עם השבעתה

לפני מספר שבועות ריאיינתי שני לקוחות וותיקים שלי את רו"ח יורם שיפר ואת רו"ח זיו כרסנטי השותפים הבכירים בפירמת רו"ח זי שיפר. אותם ליוותי במיזוג גדול שהם ערכו לפני שנים . ועד היום הוא מייצר סינרגיה

תודה על התקווה

אדוני הנשיא, אינך מכיר אותי. אך אתה מקור לתקווה שלי ושל ישראלים (בני כל השבטים).

לפני שעה שמעתי את הפניה הנרגשת שלך בטקס קבלת תוצאות הבחירות "הציבור רוצה חיבורים לא שגרתיים ושיתופי פעולה חוצי-מגזרים".

תפקיד קשה מוטל היום על כתפיך, אתה התקווה של אזרחים רבים במדינת ישראל שאתה כל כך אוהב. אזרחים מכל "ארבעת השבטים". כפי שנתגלה מיד – אתה גם מושא לתקיפות.

בעת כתיבת הפוסט איני יודע מה שימך, ובכל זאת אני פונה אליך לא כד"ר סינרגיה, אלא כאזרח דואג. אזרח שהשנה האחרונה כרמה לו לכאב רב.
עברנו שנה קשה. ואיני יודע מה יותר קשה – מגפת הקורונה, או שנאת החינם. החזרה לעבודה של עובדים לא מחוסנים, או עובדים שאולצו להתחסן. כד"ר סינרגיה אין לי אפילו את הלוקסוס של לשנוא מישהו או מי שהם.